זוהי עתירת אסיר המופנה כנגד החלטת נציב שב"ס שקיבל את המלצת הממונה על עבודות שירות והורה על הפסקת ריצוי עונש מאסר בעבודות שירות באופן שבו יהיה על העותר לרצות יתרת מאסר שנגזר עליו, 66 ימי מאסר, במתקן כליאה.
על העותר נגזר לרצות עונש של שישה חודשי מאסר בעבודות שירות במעון לנכים המסונף לבית חולים רמב"ם. הוא התייצב לעבודה ועל פי החומר שהוצג לעיוני ביצע עבודתו כסדרה. אלא שקב"ט בית החולים פנה בתלונה ולפיה נגע העותר בשתי עובדות במוסד באופן המהוה מעשה מגונה או לחילופין הטרדה מינית. לעותר נערך בירור. העותר הכחיש את הטענות כנגדו. יצוין כי לא הוגשו תלונות למשטרה ולא נערכה חקירה מעבר לבירור הנ"ל. עם זאת החליט הממונה על עבודות שירות להמליץ על הפסקת ריצוי עונש המאסר בעבודות שירות ונציב שב"ס אישר את המלצתו.
סבור אני כי דינה של ההחלטה להתבטל. הממונה על עבודות שירות רשאי היה, על בסיס התלונות שבפניו, להורות על העברתו של העותר למקום עבודה אחר (ואינני מקבל את הטענה כי בכל מקום קיים סיכון לביצוע של מעשים דומים, ראה למשל עבודות שירות במועצות דתיות). בכל מקרה - החלטה על הפסקת ריצוי עונש של מאסר בעבודות שירות וכפועל יוצר מכך כליאתו של אדם מחייבת תשתית ראייתית מוצקה יותר.
למעשה, למעט שמיעת טענת העותר, לא נעשה כל בירור עובדתי של התלונות בעניינו. לא נערכה חקירה מכל סוג שהוא. העותר הכחיש את הטענות ולא נעשה כל ניסיון לערוך בירור בנוכחות המתלוננות. סבור אני כי בנסיבות אלו לא היו בפני הממונה על עבודות השירות ונציב שב"ס ראיות מנהליות במידה ובאיכות המספיקה לקבלת החלטה שעניינה הפסקת ריצוי עונש של מאסר בעבודות שירות וכליאתו של אדם מאחורי סורג ובריח. ראה לעניין זה דברים שנאמרו
ברע"ב 426/06
נאסר חווא נ' שירות בתי הסוהר, תק-על 2006(1), 3425 ,עמ' 3429, סעיף 14-15 להחלטה:
"14. הפעלת סמכות מינהלית מצריכה בראש וראשונה קיומה של תשתית עובדתית עליה מבססת הרשות המינהלית את שיקול דעתה בבואה לקבל החלטה. החלטה מינהלית המצריכה הפעלת שיקול דעת מתבססת דרך כלל על ראיות מינהליות הפורשות את תשתית העובדות הנדרשת. כמותן ועוצמתן של הראיות המינהליות נדרשת במידה הראויה לצורך ביסוס החלטה סבירה של הרשות המינהלית (בג"צ 8093/03 ארטמייב נ' משרד הפנים, תק-על 2004(4) 2470; בג"צ 4370/01 לפקה נ' משרד הפנים, פד"י נז(4) 920, 929; רע"ב 10331/04 היועץ המשפטי לממשלה נ' ועדת השחרורים; עע"מ 693/05 פונטנוס נ' משרד הפנים; בג"צ 394/99 מקסימוב נ' משרד הפנים, סעיף 10; בג"צ 442/71 לנסקי נ' שר הפנים, פד"י כו(2) 337, 357; ב' ברכה, משפט מינהלי, כרך ב', תשנ"ו, עמ' 288-297; עע"ם 9018/04 מונא נ' משרד הפנים (טרם פורסם)). ההחלטה המינהלית עומדת לביקורת שיפוטית, בין היתר, מבחינת סבירותה, וסבירות זו נבחנת, בין השאר, על פי השאלה האם התשתית העובדתית עליה נסמכת ההחלטה בנויה על ראיות מינהליות המספקות, בנסיבות הענין, בסיס סביר לאותה החלטה. קביעת העובדות לצורך קבלת החלטת הרשות המינהלית נתון לרשות עצמה, והיא זו שעליה לקיים את הליך בירור העובדות וקביעתן (עע"ם 10811/04 סורחי נ' משרד הפנים, (טרם פורסם).
טיבן של הראיות המינהליות הנדרשות, כמותן ואיכותן נגזרים מאופיו של הענין העומד לדיון, וממשמעות ההחלטה המינהלית המתקבלת. אין דומה עוצמת הראיות הנדרשת לצורך החלטה שלה השלכה ישירה על זכויות היסוד של הפרט, והיא עלולה לפגוע בזכויות אדם כענין שמשמעותו שולית לאינטרס הפרט ואינטרס הציבור. ישנה קורלציה ישירה בין נושא ההחלטה והשלכותיה על הפרט ועל הכלל לבין מידת הביסוס הראייתי הנדרש לגיבוש התשתית העובדתית עליה היא נשענת (עע"א 1613/91 ארביב נ' מדינת ישראל, פד"י מו(2) 765, 772-3; בג"צ 394/99 מקסימוב נ' משרד הפנים, שם, פסקה 10).
15. הפקעת עבודות שירות שהוטלו על נאשם במסגרת סמכותו המינהלית של הנציב הינה בעלת משמעות כבדת משקל. יש בה מגורם ההתערבות בגזר דין שיפוטי שנגזר על נאשם. היא מקנה לנציב כח רב להסיט ענישה ממסלול שיקומי למסלול עונשי רגיל. יש בהפעלת סמכות זו משום השפעה ישירה על חירותו האישית של הנאשם, ומשמעותה היא שינוי במצב הנורמטיבי החל עליו מחיים של חירות, תוך נשיאה בחובת ביצוע עבודות שירות, למצב של חיים בין סורג ובריח. נסיבות אלה מצריכות קיומה של תשתית ראייתית-מינהלית בעלת עוצמה משמעותית, שיש בה כדי לבסס באופן סביר את השימוש בכח ההפקעה הנתון בידי הגורם המוסמך. נדרש, כי הראיות תצבענה באורח סביר על כך שעובד השירות לא קיים את אמות המידה המחייבות אותו במימוש הפריבילגיה שניתנה לו בעבודות שירות. ואם נפתחה נגדו חקירה פלילית, יש להצביע על כך שהחקירה נושאת עימה מטען כזה של חשד פלילי שאינו מצדיק באורח סביר, את המשך העבודות, אלא את המרתן במאסר ממש. מידת ביסוסן וסבירותן של הראיות המינהליות וההחלטה המתקבלת על יסודן הם ענין תלוי-נסיבות, שיש לבחון אותו בכל מקרה לגופו, תוך שקילת משמעויותיה והשלכותיה של ההחלטה המינהלית במקרה הנתון.
יש, עם זאת, להדגיש, כי לצורך קבלת החלטה מינהלית אנו מדברים בראיות מינהליות בעלות מידת שכנוע, ואין אנו נדרשים לראיות משפטיות, או כטענת המבקש, "ראיות לכאורה" במשמעות מושג זה על פי הדין לצרכים שונים של ההליך הפלילי. הרשות המינהלית מסמיכה החלטתה על ראיות מינהליות, ולאו דוקא על ראיות משפטיות..."
במקרה שבפני, משלא נערך כל בירור עובדתי, סבור אני כי לא הייתה תשתית ראייתית המספיקה לקבלת החלטה בדבר הפסקת ריצוי עונש מאסר בעבודות שירות (להבדיל מהחלטה בדבר העברת עובד השירות למקום אחר). החלטה מסוג זה, על משמעויותיה, מחייבת תשתית ראייתית סבירה ומוצקה יותר.
אשר על כן אני מורה על ביטולה של ההחלטה נשוא העתירה. העותר יוחזר לרצות את יתרת עונשו בעבודות שירות. הממונה על עבודות שירות יזמן את העותר לראיון לשם שיבוצו המחודש לעבודה בתוך 45 יום מהיום. העותר יזומן באמצעות ב"כ עו"ד בני שקד שכתובתו רח' ביאליק 5 חיפה טל' 8670824 - 04 פקס' 8674896 - 04.
באחריות עורך הדין לתאם עם הממונה על עבודות שירות את זימונו של העותר לראיון שיבוץ כאמור לעיל.
בנסיבות העניין ניתנת החלטה זו בהעדר הצדדים והיא תועבר לב"כ הצדדים בפקס ובדואר. הדיון שהיה קבוע ליום 17/5/06 לשם שימוע ההחלטה מבוטל.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
ניתנה היום ט"ז באייר, תשס"ו (14 במאי 2006) בהעדר הצדדים.
קלדנית: ליאת פנקר.